מייס ואן דר רואה ויצירתו האחרונה

האדריכל מייס ואן דר רואה היה אחד מחלוצי האדריכלות המודרנית. תפיסתו התבססה על מינימליזם, פשטות צורנית וחלל פתוח וזורם. השתמש בעיקרון התוכנית הפתוחה וגישה עצובית גיאומטרית.

מייס ואן דר רואה (Mies van der Rohe) היה אחד מהכוחות המרכזיים שהעבירו את הארכיטקטורה בעולם המערבי מן המאה ה-19 למודרניזציה של המאה ה-20. אדריכל זה נחשב לאחד מחלוצי האדריכלות המודרנית והיה ממיסדי הסגנון הבינלאומי ומנהל בית הספר "באוהאוז" בשנותיו האחרונות. מיס ואן דר רואה נולד באכן, גרמניה, בשנת 1886 ונפטר בשיקאגו בשנת 1969.

התפיסה האדריכלית של מיס ואן דר רואה

תפיסתו מתבססת על מינימליזם, בהירות צורנית, פשטות, גאומטריות, חלל פתוח זורם. בעבר, הארכיטקטורה, שהתבטאה בסגנונות בנייה שונים לאורך ההיסטוריה, הייתה שופעת קישוטים חיצוניים ופנימיים שבאו לידי ביטוי בכרכובים, כותרות עמודים, דקורציה תלת מימדית של מוטיבים גאימטריים, פלורליים ופיגורטיביים. מייס ואן דר רואה היה בין החלוצים שטען "פחות זה יותר" וויתר על כל פרט בבניין שלא היתה לו פונקציה קונסטרוקטיבית. בין אימרותיו המוכרות, מיס קרא לבניניו "עור ועצמות," אימרה ששיקה את הגישה שבניין צריך להיות מורכב מקונסטרוקציה ומעטפת ולא יותר מכך.

מיס ואן דר רואה יצר חלל פתוח וזורם באמצעות תוכנית פתוחה. מהי תוכנית פתוחה? תוכנית פתוחה מבחוץ מתבססת על קירות שקופים מזכוכית, כך שנוצרת תנועה מהחוץ פנימה. תוכנית פתוחה מבפנים מתבססת על קירות בודדים שאינם מגיעים עד לתקרה ויוצרים תחושה שאפשר להזיז אותם. בשל דינמיות זו, הקיר מאבד מהפלסטיות שלו ונהפך למעשה לדו ממדי, כך שפתיחת חלון או דלת נשארים כאילו במשטח הדו ממדי ואינם משפיעים על החלל.

בניית קירות דקים וחלקיים בצורה זו מתאפשרת בעזרת האפשרויות הקונסטרוקטיביות של הארכיטקטורה המודרנית כי הקירות הפנימיים של בניין אינם משמשים עוד כתומכים של הגג. באמצעות האפשרויות הקונסטרוקטיביות המודרניות האלו, מיס מגיע לאותו טוהר צורני שכל כך אופייני לו.

הגישה העיצובית של מיס ואן דר רואה

אחרי התלבטויות אכספרסיביות בתחילת דרכו, מייס מקבל עליו את הדרך הגיאומטרית, ששורשיה באסכולת "דה סטיל," ומאז הוא מגשים את עיקרון הזווית הישרה במשך כל חייו.

מייס ואן דר רואה מכניס את כל הבניין לגוף גיאומטרי אחד: תיבה. הקו הגיאומטרי ישר הזווית הוא שיוצר את האסתטיקה המופשטת. התוצאה היא בניין בעל קווים מינימליסטיים גיאומטריים מוקף בקליפת הזכוכית נטרלית המאפשרת זרימת חלל פנימה והחוצה.

מייס פחות מתעניין בצד החברתי של הקהילה ואיך הבניין משרת אותה ויותר שם דגש על הצד הצורני. מייס יצר אסתטיקה חדשה המבוססת על החומרים החדשים (ברזל, זכוכית, בטון) והצורה הגיאומטרית המלבנית גם היא הייתה תוצר של החומרים החדשים. על פי תפיסתו, הקו הישר והזוית הישרה הם הדרכים הנוחות והחסכוניות ביותר לחומרים אלה והוא ביטה זאת באמירתו: "ארכיטקטורה היא אמנות הבניה".

יצירתו האחרונה

אחד המבנים המשקף את תפיסתו הוא יצירתו האחרונה, הגלריה הלאומית החדשה בברלין.

בשנת 1965, בגיל שבעים וחמש, מייס ואן דר רואה חזר לברלין מארה"ב לאחר "גלות" ארוכה להיענות להזמנת גרמניה לעצב חלל תצוגה, היחידי בחייו, עבור אוסף האמנות המודרנית של ברלין.

הגלריה הלאומית החדשה היא קומפוזיציה מדויקת של פלטפורמה מוגבהת, עליה שמונה עמודי ברזל יצוק, עליהם תלויה מסגרת גג ברזל ומעטפת הזכוכית ביניהם. התוצאה היא קופסאת ברזל וזכוכית המסכמת את תפיסת עולמו האדריכלית. פנים המבנה נראה לעין מן החוץ בשל קירות הזכוכית השקופה. הצורה הגיאומטרית הפשוטה של התיבה נשמרת באמצעות קירות פנימיים כמו מחיצות שאינם בנויים לכל גובה המבנה ואינם מטשטשים את שלמות הצורה המרובעת. המודל שראה לנגד עיניו היה המבנה היווני הקלאסי שהיה בעל חלל גיאומטרי אחיד. מייס מחפש את הגיאומטריה הצרופה והמדוקדקת. החומרים: שיש, זכוכית, פלדת ניקל כרום וביטון.

הגלריה היא מבנה גיאומטרי פשוט בעל פרופורציות קלאסיות וקו נקי טהור, פשטות מינימליסטית והיא בעלת הוד . גלריה זו הייתה המבנה האחרון אותו בנה מייס ואן דר רואה.